התפתחות אנושית, התקשרות ומדע השירותים בעזרת בעלי חיים

אילוף כלבים ועבודה בעזרת כלבים בגישה מונחית־התקשרות, ללא כפייה וממוקדת־רגש ספר עיון המכויל לפי הראיות: למידה אצל כלבים, רווחה, התפתחות אנושית ושירותים בעזרת בעלי חיים

מבוא לכרך

כרך III מספק את היסודות של התפתחות האדם ושל שירותים בעזרת בעלי חיים (Animal-Assisted Services; AAS), הנדרשים לפני שהספר עובר לסינתזה ילד–כלב–איש מקצוע המפותחת בכרך IV. סדר הדברים מכוון. הכרך נפתח במדע ההתקשרות האנושית המקובל, ממקם את המסגרת של גורדון ניופלד לצד — ולא בתוך — הליבה האמפירית הזאת, ולאחר מכן מפתח את מושגי התפתחות הילד, הטראומה, הדחק, הוויסות העצמי (self-regulation) והוויסות הבין־אישי (co-regulation), שבהם אנשי מקצוע משתמשים לעיתים קרובות כדי להסביר שינוי אנושי. רק לאחר שהמבנים הללו הוגדרו ותוחמו עובר הכרך למדע האינטראקציה אדם–חיה (Human–Animal Interaction; HAI) ולמדע השירותים בעזרת בעלי חיים (AAS).

רצף הארגון הוא:

מדע אנושי מקובל → תיאוריה סמוכה → התפתחות הילד/טראומה/ויסות → טקסונומיה מדויקת של AAS → ראיות בפועל לתוצאות → מנגנונים מוצעים

רצף זה הוא סייג מדעי. מושג יכול להיות מבוסס היטב במדעי ההתפתחות או במדע הקליני האנושי, ועדיין להישאר בלתי־נבדק כאשר מעבירים אותו לעבודה בעזרת כלבים. ויסות בין־אישי אנושי אינו הופך לוויסות בין־אישי ילד–כלב רק משום שכלב נוכח. מדע ההתקשרות האנושית אינו מאמת טענות בדבר “תיקון התקשרות” באמצעות כלבים. פיזיולוגיה אוטונומית אינה מאמתת נרטיב רחב של “ויסות מערכת העצבים”. בדומה לכך, הפחתה מיידית במצוקה במהלך מגע עם כלב אינה מבססת כשלעצמה טיפול מתמשך, אפקט על הברית הטיפולית (therapeutic alliance) או מתווך (mediator) ביולוגי שהודגם.

מטרת הכרך והתמצאות הקוראים

כרך זה נכתב עבור אנשי מקצוע, מדריכים מקצועיים, אנשי חינוך, קלינאים המשלבים כלבים במסגרת תחום העיסוק המקצועי הקיים שלהם, חוקרים וסטודנטים מתקדמים הזקוקים לשפה מדעית משותפת להתפתחות האדם ולשירותים בעזרת כלבים. הוא אינו תחליף להכשרה מקצועית בפסיכולוגיה התפתחותית, אבחון בבריאות הנפש, פסיכותרפיה, רפואת ילדים, חינוך או עבודה בתחום המוגבלות. תחת זאת, הוא מבסס את הגבולות המושגיים הנדרשים לשימוש אחראי במדעים אלה בתוך מערכת מקצועית הקשורה לכלבים.

לכרך שתי מטרות קשורות. חלק IX מבסס את קו הבסיס האנושי: מה פירושם של התקשרות, התפתחות, טראומה, ויסות וויסות בין־אישי בספרויות המדעיות שלהם, לרבות מחלוקות ומגבלות מרכזיות. חלק X שואל לאחר מכן מה קורה כאשר בעלי חיים נכנסים לתמונה: מה נחשב HAI, קשר אדם–חיה (Human–Animal Bond; HAB) ו־AAS; אילו תוצאות של עבודה בעזרת כלבים אכן נתמכות; ואילו מנגנונים מוצעים עדיין סבירים, ראשוניים, מעורבים או בלתי־נבדקים.

תוכן הכרך

• חלק IX — התפתחות אנושית והתקשרות

• פרק 20 — מדע ההתקשרות האנושית המקובל

• פרק 21 — ניופלד בהקשר: תיאוריה סמוכה, ראיות ומגבלות

• פרק 22 — התפתחות הילד, נוירו־גיוון, תקשורת והסכמה מותאמת־התפתחות

• פרק 23 — טראומה, דחק, ויסות עצמי וויסות בין־אישי

• חלק X — ראיות באינטראקציה אדם–חיה ובשירותים בעזרת בעלי חיים

• פרק 24 — HAI, HAB ו־AAS: מונחים, תפקידים וקווי בסיס סיבתיים

• פרק 25 — תוצאות של עבודה בעזרת כלבים: אוכלוסיות, משווים, מינון והעברה

• פרק 26 — מנגנונים מוצעים ב־AAS: מעורבות, ברית טיפולית וויסות

כיצד יש לקרוא את הכרך

כאשר משתמשים בכרך כבסיס מדעי לעבודה בעזרת כלבים, מומלץ לקרוא את הפרקים ברצף. פרק 20 מגדיר את מבני ההתקשרות המקובלים, ששפת הפרקטיקה המאוחרת יותר מרחיבה לעיתים יתר על המידה. פרק 21 מפריד בין מסגרת התפתחותית סמוכה ושימושית לבין טענות לתוקף אמפירי מקובל. פרקים 22 ו־23 מבססים את המושגים ההתפתחותיים והקליניים האנושיים שסביר ביותר שיועברו לעבודה בעזרת כלבים. פרק 24 מאפס את קו הבסיס הסיבתי לפני שמועלית טענה כלשהי לגבי AAS. פרק 25 שואל אילו תוצאות אכן הודגמו, ומארגן אותן לפי אוכלוסייה × משווה × מדד תוצאה × תזמון/מעקב. פרק 26 שואל לאחר מכן שאלה קשה יותר: גם במקום שבו קיימת תועלת, מה — אם בכלל — הוכח כמתווך שלה?

ההבחנות הבאות אינן נתונות למשא ומתן לאורך הכרך כולו:

• מדע ההתקשרות המקובל ≠ המודל הייחודי של ניופלד;
• חוסר ביטחון בהתקשרות (attachment insecurity) ≠ טראומה;
• חוסר ארגון ≠ ראיה להתעללות;
• התקשרות ≠ ברית טיפולית;
• ויסות בין־אישי ≠ סינכרוניות פיזיולוגית (physiological synchrony);
• חלון הסיבולת (Window of Tolerance) ≠ חלון פיזיולוגי מאומת;
• פיזיולוגיה אוטונומית מבוססת ≠ אימות של התיאוריה הפוליווגאלית (Polyvagal Theory) במלואה;
• פעילות בעזרת כלב ≠ טיפול;
• HAI ≠ HAB ≠ AAS;
• בעלות על חיית מחמד ≠ התערבות מובנית;
• כלב טיפולי (therapy dog) ≠ כלב מוסדי (facility dog) ≠ כלב סיוע / שירות (assistance/service dog) ≠ חיית תמיכה רגשית (emotional-support animal; ESA);
• תועלת אקוטית ≠ טיפול מתמשך;
• מעורבות ≠ יעילות;
• ברית ≠ הנאה;
• מנגנון סביר ≠ מתווך שהודגם;
• ראיות לוויסות בין־אישי אנושי ≠ ראיות לוויסות בין־אישי ילד–כלב.

לפיכך, יש להתייחס לכרך כהתקדמות הדרגתית בדרישת הראיות. הגדרות קודמות להסברים; תוצאות קודמות למנגנונים; ומנגנונים חייבים להיבדק ולא להיגזר מסיפור משכנע.

חלק IX — התפתחות אנושית והתקשרות

מבוא לחלק IX

חלק IX מבסס את קו הבסיס המדעי האנושי מבלי לייבא אליו אנלוגיות מכלבים. פרק 20 מציג את מדע ההתקשרות המקובל כספרות התפתחותית הסתברותית וספציפית־ליחסים, ולא כטיפולוגיה של אישיויות קבועות. הוא משמר את ההבחנות בין ביטחון לחוסר ביטחון, בין חוסר ארגון להתעללות, בין התקשרות לפסיכופתולוגיה ובין התקשרות לברית טיפולית.

פרק 21 משנה במכוון את המעמד האפיסטמי. המודל של גורדון ניופלד מטופל כמסגרת תיאורטית ומקצועית סמוכה, שאת המבנים הייחודיים שלה אין להעניק להם את מעמד הראיות של מחקר ההתקשרות המקובל שמקורו בבולבי–איינסוורת׳, רק משום שאוצר המילים חופף. כאשר מדע התפתחותי עצמאי תומך במבנה סמוך — כגון תגובתיות פסיכולוגית, תמיכה באוטונומיה או השפעת עמיתים — הגשר מצוין במפורש ולא מוצג כאימות ישיר של הארכיטקטורה של ניופלד.

פרקים 22 ו־23 עוברים מתיאוריית יחסים אל הילד המתפתח ואל מדע הדחק והוויסות. הם מדגישים שונות התפתחותית, נוירו־גיוון, תקשורת, הסכמה מותאמת־התפתחות, מינוח של טראומה, ויסות עצמי, ויסות בין־אישי בין בני אדם ומגבלות ההסבר הפיזיולוגי. יחד, פרקים אלה מבססים משמעת לשונית בתחום האנושי שמונעת בהמשך תיאור מחדש של פעילות בעזרת כלב כ“תיקון התקשרות”, “ריפוי טראומה” או “ויסות מערכת העצבים” ללא ראיות ישירות.